בתחילת השבוע פורסמו תוצאות של מחקר פורץ דרך שערך משרד הבריאות, החושף את מימדי הפגיעות המיניות כלפי מטופלות במהלך קבלת טיפול רפואי.
לפי המחקר, שמתבסס על סקר שנערך על ידי מכון ברוקדייל בקרב 963 נשים בישראל, 37% ציינו כי חוו פגיעה מינית מצד איש רפואה במהלך חייהן ו-5% עברו אונס או ביצוע מעשים מיניים בכפייה. לצד נתונים אלה, ניכרת גם תופעה של תת דיווח: רק 7% מהנפגעות דיווחו על הפגיעה לגורם רשמי כלשהו. פירוש הדבר הוא שמקרים רבים של פגיעה מינית אינם ידועים ומטופלים, בעוד הפוגעים חופשיים להמשיך לבצע את זממם במטופלות באין מפריע.
על פי הנתונים, 32% מהמטפלים הפוגעים הם רופאים גינקולוגים; 37% רופאים שאינם גינקולוגים; 6% רופאי שיניים; 5% מטפלים מתחום הסיעוד; 12% בעלי מקצוע בריאות אחרים.
ראשית, חשוב להדגיש כי רוב הרופאים בישראל הם אנשי מקצוע מסורים הפועלים מתוך תחושת שליחות עצומה ומקפידים על כללי אתיקה מחמירים. עם זאת, לצערנו, יש מי שמנצלים את מעמדם וחובה לחשוף אותם ולטפל בהם בחומרה כדי להבטיח את בטחונן של המטופלות ולשמור על אמון הציבור כולו במערכת הבריאות.
באחת השאלות בסקר התבקשו המשתתפות לסמן סוגים שונים של פגיעה מינית שחוו בטיפול רפואי. לצד "נגיעות" (13% מהנשאלות) ו"הצעות מיניות" (9%) נכללה גם ההגדרה "מבטים" (28%). הדבר עורר מחלוקת עקב הקושי להגדיר באופן חד משמעי מהו מבט פוגעני והאפשרות לפרשנות מוטעית, וכן בשל החשש מפני זילות המאבק בפגיעות מיניות.
אישה שהגיעה לכירורג שד לצורך ביופסיה נדהמה כאשר הרופא אמר לה, שמרגש אותו "לראות חזה של אישה דתייה" ודחף לפיה צמר גפן כדי להשתיקה. היא פנתה למשטרה ואף הגישה תביעה, אך הרופא טען כי אמר זאת בצחוק ובית הדין פטר אותו בטענה כי "לא ניתן להוכיח כוונת נזק"
אם הדיון נשאר במישור התיאורטי, ייתכן כי ההחלטה לכלול "מבטים" בקטגוריה של פגיעה מינית טומנת בחובה סיכון למאבק – אך מנסיוני, כמי ששמעה עדויות רבות מספור, מדובר בהחלטה נכונה ברמה המהותית, שתסייע לחולל שינויי עומק.
אחד המקרים שטיפלתי בהם היה של אישה שהגיעה לכירורג שד לצורך ביופסיה. לתדהמתה, הרופא אמר לה שמרגש אותו "לראות חזה של אישה דתייה" ודחף לפיה צמר גפן כדי להשתיקה. אותה אישה היתה אמיצה, פנתה למשטרה ואף הגישה תביעה בבית המשפט, אך הרופא טען כי אמר זאת בצחוק ובית הדין פטר אותו בטענה כי "לא ניתן להוכיח כוונת נזק".
כמה שנים מאוחר יותר, אותו רופא החל לשלוח הודעות זימה לאותה מטופלת. ההטרדות גרמו לה לחרדות כה קשות עד שנאלצנו להתקין מצלמות אבטחה בביתה כדי לאפשר לה לשמור על שגרת חיים תקינה. בסופו של דבר התברר כי אותו רופא אינו כשיר לתפקידו ורשיונו הותלה.
מרפאה היא מרחב אינטימי שבו יש פער כוחות משמעותי לטובת הרופאים. המטופלת תלויה ברופא לצורך קבלת הטיפול ומפקידה בידיו מידע אישי רגיש, מה שעשוי להקל על איש מקצוע פוגעני לנצל את המצב
התנהגות לא הולמת מצד גורם מטפל אינה רק פסולה במהותה אלא עלולה להעיד על בעיות אתיות ומקצועיות חמורות יותר. במקרים כאלה, התמונה מתבהרת במלואה רק עם הזמן, ככל שמתאספות ראיות נוספות. לכן, חשיפת התנהגות זו – גם אם "מינורית" לכאורה - חיונית להגנה על מטופלות מפני פגיעה.
לפגיעה מינית במהלך טיפול רפואי יש השלכות קשות מאוד. 28% מהמשתתפות במחקר דיווחו על נזק נפשי בעקבות הפגיעה. מרפאה היא מרחב אינטימי שבו יש פער כוחות משמעותי לטובת הרופאים, בעלי סמכות הנובעת ממומחיותם הרפואית, לבין מטופלות שנמצאות במצב של חולשה ופגיעות. המטופלת תלויה ברופא לצורך קבלת הטיפול ומפקידה בידיו מידע אישי רגיש, מה שעשוי להקל על איש מקצוע פוגעני לנצל את המצב.
"הגעתי לרופא מבחירה, התפשטתי לצורך הבדיקה מרצון" – נשים רבות שיתפו אותי ברגשות האשם שחשו לאחר הפגיעה שעברו. הן ייסרו את עצמן על כך שברגע האמת קפאו, לא הגיבו או לא התנגדו. חשוב להדגיש: האחריות לפגיעה היא של הפוגע ושלו בלבד.
הטראומה שנגרמת למטופלות בהקשר זה אינה רק מורכבת נפשית אלא משפיעה גם על הבריאות הגופנית שלהן בטווח הארוך: 32% מהמשתתפות במחקר ויתרו על טיפול רפואי נחוץ בעקבות הפגיעה, מה שעלול להוביל לאבחון מאוחר של מחלות קשות, אי חידוש מרשמים לתרופות ועוד.
הממצאים מדגישים את הצורך הדחוף בפעולה. משרד הבריאות פעל בכיוון הנכון כאשר הכריז על שורת צעדים חיוניים למיגור התופעה, כמו קידום תיקוני חקיקה שיעניקו לו סמכויות נרחבות יותר לענישה, ופעולות הסברה בקרב מטופלות וצוותים רפואיים. עם זאת, המשרד ייבחן לא רק בצעדים שהכריז עליהם, אלא גם במשך הזמן שיידרש ליישומם והטמעתם וכן במהירות שבה יקודם מרחב בטוח עבור מטופלות במערכת הבריאות. לא ניתן להסתפק בהצהרות בלבד וחייבים לפעול בזריזות כדי להבטיח שכל אישה תוכל לקבל טיפול רפואי הולם וראוי, בביטחון מלא שהיא מוגנת מפני פגיעה מינית.
הכותבת היא סמנכ"לית קרן בריאה, המקדמת זכויות נשים במערכת הבריאות
(המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ")
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
