סיגריות אלקטרוניות נמצאות בשימוש נרחב בקרב אנשים המנסים להפסיק לעשן, אך ישנן עדויות מוגבלות ביחס ליעילותן בהשוואה ליעילות מוצרי הניקוטין המאושרים לטיפול להפסקת עישון.
עוד בעניין דומה
מדובר במחקר ניסוי קליני בו החוקרים הקצו באופן אקראי מבוגרים שהשתמשו בשירותי הפסקת עישון של שירותי הבריאות הלאומיים בבריטניה לשתי קבוצות. באחת טיפלו בטיפול מחליף ניקוטין לבחירתו של המטופל, כולל שילובי תכשירים שסופק למשך לכל היותר 3 חודשים. לעומת זאת בקבוצה השנייה המטופלים קיבלו חבילת בסיס עם סיגריה אלקטרונית (סיגריה אלקטרונית מהדור השני הניתנת למילוי חוזר יחד עם בקבוקון ניקוטין נוזלי [18 מ"ג למיליליטר]). המטופלים בקבוצת הסיגריות האלקטרונית קיבלו המלצה לרכוש בקבוקוני ניקוטין נוזלי נוספים בטעם וחוזק המועדפים עליהם.
הטיפול כלל תמיכה התנהגותית שבועית במשך 4 שבועות לפחות. התוצא הראשוני שהחוקרים הגדירו היה הימנעות מעישון לתקופה של שנה, שאומתה ביוכימית בביקור האחרון. המשתתפים שלא התייצבו למעקב או כאלה שלא סיפקו תוצאות בדיקה ביוכימית, הוגדרו ככאלה שלא נמנעו מעישון. התוצא השניוני היה דיווח השימוש בטיפול על ידי משתתפים ותסמינים נשימתיים.
החוקרים ערכו רנדומיזציה ל-886 משתתפי המחקר. שיעור ההימנעות מעישון למשך שנה היה 18.0% בקבוצת הסיגריות האלקטרוניות, לעומת 9.9% בקבוצת הטיפול המחליף ניקוטין (סיכון יחסי, 1.83; רווח בר סמך של 95% 1.30-2.58; P<0.001).
בקרב המשתתפים שהצליחו להימנע מעישון לתקופה של שנה, משתתפים בקבוצת הסיגריות האלקטרוניות היו בעלי סיכוי גבוה יותר להשתמש במוצר שהוקצה להם לאחר 52 שבועות (80% [63 מתוך 79 משתתפים] לעומת 9% בקבוצת הטיפול המחליף ניקוטין [4 מתוך 44 משתתפים]).
מתוך שתי קבוצות המחקר, גירוי בגרון או בפה דווח בתדירות גבוהה יותר בקבוצת הסיגריות האלקטרוניות (65.3% לעומת 51.2% בקבוצת הטיפול המחליף ניקוטין). בעוד שבחילות דווחו בתדירות גבוהה יותר בקבוצת הטיפול המחליף ניקוטין (37.9% לעומת 31.3% בקרב משתתפי קבוצת הסיגריות האלקטרוניות).
מעבר לכך, קבוצת הסיגריות האלקטרוניות דיווחה על ירידה משמעותית יותר בתדירות הופעת השיעול והליחה מתחילת הטיפול עד השבוע ה-52 של הטיפול ביחס לקבוצת הטיפול המחליף ניקוטין (סיכון יחסי לשיעול, 0.8; רווח בר סמך של 95% 0.6-0.9; סיכון יחסי לליחה, 0.7 רווח בר סמך של 95% 0.6-0.9). מבחינת שכיחות הצפצופים או קוצר הנשימה - לא נצפו הבדלים מובהקים בין הקבוצות.
מקור:
Hajek P. et al. (2019) New England Journal of Medicine 380(7): 629-637