דעות

רפואה באי ספיקה - כשהכל נכשל, צריך לחזור לבסיס

את החדשנות הטכנולוגית בבריאות יש למקד באופטימיזציה של המפגש הטיפולי ולא בקונץ-פטנטים דוגמת רפואה מרחוק המרדדת את המפגש הקליני, מגבירה את הסיכון לטעויות ומגדילה עוד את העומס על הרופאים הנסחטים עד דק

כ-8 מיליון דקות בשנה מושקעות בהנפקת אישורי מחלה. אילוסטרציה

הפער בין הצרכים והביקוש לבין המשאבים לבריאות הולך ומעמיק עם הזדקנות האוכלוסיה והתייקרות הטכנולוגיות, לצד המחסור בכוח אדם מקצועי ובתשתיות, ומערכת הבריאות אינה ברת קיימא לאורך זמן. כן, חסרים רופאים ואחיות והכרחי לשמר אותם במערכת ולהוסיף עליהם וגם חסרות מיטות בבתי החולים. אבל כל תוספת שתינתן למערכת, חשובה ככל שהיא, תסייע רק בטווח הקצר, שכן ברפואה, היצע יוצר ביקוש ולכן עם כל תוספת משאבים, הפער שהוזכר רק ילך ויגדל.

לכן, הדיון החוזר ונשנה מעל כל במה במחסור הזה, שבמציאות הקיימת לעולם לא ייפתר, מסיט את תשומת הלב מפתרונות אפשריים אחרים, ובעצם מהעיקר. למערכת הבריאות דרוש שינוי אחר, עמוק יותר, שינוי מסדר אחר. מתוך היכרות ארוכת שנים עם מערכת הבריאות משני קצותיה, מכורסת המנהל הבכיר ומשולחן רופא המשפחה בו זמנית, אני מבקש להציע גישה שונה בתכלית.

הדיון היום אינו עוסק בליבת המערכת, במפגש מטפל-מטופל. ליבת העיסוק, פונקציית הייצור העיקרית של מערכת הבריאות, היא המפגש של המטופל עם המטפל. בבתי החולים ובמרפאות, המפגש הזה הוא אבן היסוד של הרפואה. בו נוצרים הקשר והאמון החיוניים לריפוי, בו נבנית מערכת היחסים מטפל-מטופל, בו נעשות השיחה והבדיקה ובו מתקבלות ההחלטות באשר לאבחנה והטיפול, על משמעויותיהן האנושיות, המקצועיות והכלכליות.

תוספת תקנים ומיטות היא רק האמצעי לאפשר ליותר מפגשים כאלה להתקיים, מעטפות לוגיסטיות. אך כאשר הליבה הזו שבורה, והיא היום מקולקלת עד היסוד, העיסוק במעטפות שסביב אין לו סיכוי לתקן את המערכת הגוססת ואין בו היכולת לחיות את נפשה: הדבר משול להוספת קומות למגדל פיזה הנטוי על צידו, מבלי לתקן את הבסיס.

המפגש הזה שבור מנקודת מבט המטופל מפני שהוא פוגש רופא שאינו מביט לו בעיניים אלא במחשב, שאינו בודק אותו ונוגע בו, שאינו מאפשר לו לשטוח בפניו באמת את אשר על ליבו ושאין לו יותר מכמה דקות להקדיש לו, וגם אז תשומת ליבו מוסחת. המפגש מקולקל מנקודת מבטו של המטפל מפני שגם הרופא המקצועי ביותר, ורבים בארץ הם כאלה, שחוק היום עד דק במטלות ביורוקרטיות, והחמלה החיונית לו למעשה הרפואי של השיחה עם המטופל ניטלת ממנו.

לכן, המפגש הזה אינו מספק היום בצורה נאותה את התפוקה המצופה ממנו: שיפור בריאות המטופל תוך שימוש מושכל במשאבי המערכת. יתרה מזו: תוצאותיו של מפגש כזה לעתים קרובות הן אבחנות לא נכונות, בדיקות, הפניות וטיפולים מיותרים ויקרים, העיקר שהמטופל יפנה את מקומו למטופל הבא הממתין בתור הארוך לבדיקת הרופא במרפאה, במיון או במחלקה. רק אם יהיו האומץ והיכולת לגעת במרחב הזה שבין המטפל למטופל ולהפכו לטוב ומיטיב יותר, ניתן יהיה להצמיח שינוי מהותי ובר קיימא בבריאות.

מגוון האפשרויות לשינוי רב. לדוגמה, הכנסת טכנולוגיות כמו Voice to text שיפחיתו את זמן המחשב של הרופא ויגדילו את הזמן האפקטיבי לשיחה, בדיקה וחשיבה בזמן המפגש הטיפולי, וזאת אף לפני שמאריכים את משך הביקור כולו.

מקצוע הרפואה מתקיים על תהליך החשיבה של הרופא, והטרגדיה היא שבמפגש הקצר והמוסח המתקיים היום, אין לרופא זמן לחשוב. ניתן להציב לארגוני הבריאות יעד מעשי של הפחתת זמן המחשב של הרופא במחצית תוך שלוש שנים. שיפור תהליכי עבודה, צמצום הביורוקרטיה, ניהול תורים חכם ודיפרנציאלי והאצלת מטלות לכוח אדם אחר יקלו אף הם על העומס מהרופאים.

את החדשנות הטכנולוגית בבריאות שהמדינה כה רוצה לעודד היום, ובצדק, יש למקד באופטימיזציה של המפגש הטיפולי ולא בקונץ-פטנטים נעדרי חקירה לעומק של מהות, דוגמת רפואה מרחוק במצבים שאינם מתאימים, המרדדת את המפגש הקליני, מגבירה את הסיכון לטעויות ומגדילה עוד את העומס על הרופאים הנסחטים עד דק. רק חדשנות המלווה בחזון רחב שתהיה מחוברת לצרכים האמיתיים בשטח ושגם תקל את העומס מהרופאים, יש לה סיכוי להיות מוטמעת, אחרת היא תמשיך להיות מילה ריקה מתוכן.

דירקטיבה חדשה, שיצאה זה עתה הן מהאקדמיה האמריקאית הלאומית למדעים והן מהמועצה הרפואית הבריטית, מעמידה את רווחת הקלינאים במקום גבוה בסדר העדיפות של מערכות בריאות, מתוך ההבנה של המחיר העצום של שחיקתם בעבודה הן לשלומם האישי והן באובדן תפוקות למערכת עקב תשישות, טעויות רפואיות ונשירה מעבודה. טיפול נאות במטפלים עצמם, הסדרת תנאי עבודתם וצמצום הפער בין הדרישות מהם לבין המשאבים שהמערכת מעמידה לרשותם ישמרו את הרופאים הנוטשים היום את העיסוק, יתרמו לשיפור תפקודם בתוך המפגש הטיפולי, ועשויים להביא לטיפוחם מחדש של החמלה ותשומת הלב ההכרחיים לריפוי.

יש צורך לקצר את התורנויות הארוכות של המתמחים בבתי החולים ולאפשר יותר זמן למפגש הטיפולי בקהילה: הדור הצעיר של הרופאים לא יסכין עוד עם תנאי העבודה הלא אנושיים והמסוכנים הן למטופלים והן למטפלים.

יש רתיעה טבעית מכניסה של גורמי ניהול לתוך חדר המטפל. זה מרחב מקודש ואינטימי, וחשוב מאד שהוא יישאר כזה. אך זו ליבת הרפואה ובלי שתטופל מבפנים, לא יהיה שינוי יסודי.

רפואה אינה פס ייצור, היא מאמץ אנושי לריפוי. משום כך חשוב שהגורם שיגע במרחב הזה יהיה לא רק ניהולי אלא גם מטפל בעצמו, שלו ההבנה העמוקה של המעשה הטיפולי. יש במערכת מנהלים רפואיים ומקצועיים, הממשיכים לעסוק בקליניקה בעצמם ומחוברים לשטח. על ההנהלות הבכירות לטפחם ולהציב בפניהם את המשימה, האחריות והסמכות לזהות ביחד עם המטופלים והמטפלים את הצרכים, לגבש פתרונות מעשיים ולהוציאם לפועל תוך שימוש בכלים חדשניים מדיסציפלינות אחרות כמו חשיבה עיצובית למשל, המשלבת את הפן האנושי ואת הטכנולוגיות.

לצורך השינוי העמוק הנדרש בבריאות יש צורך דחוף בבניית מנהיגות רפואית, כזו שלא השכלנו לטפח, שתצטיין בתמיכה ובהובלה של האנשים ולא דווקא בהכנת מצגות ואקסלים או במחקר הבסיסי, להכשיר מנהלי מחלקות בניהול אנשים, לתמוך ברופאים בקו הראשון ולמקד מחדש את תשומת הלב בעיקר: במפגש הטיפולי.

היה זה איינשטיין שאמר כי אי שפיות היא לעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. הגיע הזמן לראייה נכוחה של המציאות הקשה ולשינוי אמיץ של הפרדיגמה במענה הדרוש למצוקת הרפואה ומערכת הבריאות.

נושאים קשורים:  דעות,  חדשות,  ד"ר יואב יחזקאלי,  מערכת הבריאות,  רפואה מרחוק,  יחסי מטפל-מטופל
תגובות
18.12.2019, 20:40

כל כך מדויק וכלכך נכון. במקום לנסות ולנהל קרבות נסיגה ובלימה בהם מנסים להשיג מעט התייעלות במחיר שחיקה מרובה יש לעצור. לעצור ולחשוב. להגדיר מה חשוב יותר, מה חשוב פחות ומה לא חשוב בכלל. מה שייך לליבת המערכת, מה למעטפת ומה הוא ספין/שטיק/טריק/קונץ-פטנט/ מעשה דוברות/תעלול פירומו-שיווקי וכיוצא באלה . צה בר השגה במשאבים הנתונים ומה אינו בר השגה. להגדיר סדר עדיפויות גם אם אינו מבריק, גם אם אינו שיווקי, גם אם אינו עומד בקריטריוני ה"נראות". ואז להקצות את מעט המשאבים. ונכון, אין פה קיצורי דרך, זה יהיה כואב (כחוקן בצהריי היום), זה יגבה לא מעט קורבנות ו"לקוחות" לא מרוצים, אבל יש סיכוי שלטווח הארוך (אם יש דבר כזה טווח ארוך בישראל המשוגעת של 2019) זה יצליח. בסיפא של הדברים יש לחדד את מה שידוע אבל נשחק עד דק, המשאב האנושי הוא היקר ביותר והקשה ביותר לשיקום, לפעמים דור שלם. אבל אין באמת ברירה, דרושים מנהיגים שיזרעו היום על אף שימשחו בזפת ויגולגלו בנוצות כדי שמנהיגי העתיד (נכדיהם קרוב לודאי) יזכו לקצור. יאללה, לילה טוב :)

אנונימי/ת
18.12.2019, 22:30

ברפואת הקהילה , מספיק שיהיה רופא מחליף לכל רופא שנעדר וכבר יופחת העומס בצורה דרסטית ויתאפשר זמן ניפגש מספק

אנונימי/ת
19.12.2019, 10:47

המשפט המקורי הוא:
When all else fails : follow directions